*גלריה ונטה – פתיחת תערוכה | 24.05 | מוצ"ש | 20:00 | כניסה חופשית

צבי טולקובסקי |Obsessive Care

התערוכה מציגה את אינדקס הצילומים של צבי טולקובסקי – צילום, ציור, רישום, קולאז' ועוד..
התערוכה תרוץ עד סוף חודש יוני.
*גלריה ונטה שוכנת ברח' הרכבים 4, א.ת תלפיות, קומה ב'
שעות פתיחה: 09:00-17:00 ימים א'-ה'

ספרי אספן ואסופות סיפורים – על עבודותיו של צבי טולקובסקי

התערוכות Intensive Care בגלריה משרד בתל-אביב ו-Obsessive Care בגלריה ונטה בירושלים, מבקשות להציג שני צדדים ביצירתו של צבי טולקובסקי: הטיפול ומגע היד האישי שמאפיין רבות מעבודותיו, והאספנות שמהווה מקור בלתי נדלה לעבודות ולפעמים אף הופכת לעבודה בפני עצמה. על פניו נדמה שמדובר בשתי תופעות נפרדות: מגע היד חומרי מאד, אסוציאטיבי ונראה, לפחות במבט ראשון, לא סדור, בעוד האספנות עקבית, סדרתית וחפה ממגע יד כמעט לגמרי. אולם במקרה הנוכחי נראה שהצדדים משלימים ומתמזגים זה בזה. במובן מסוים, אספנות נוכחת בכל עבודותיו של טולקובסקי, ומגע ידו משתרבב – באקראי או בכוונה תחילה – אל אוספיו. במהלך חמישים שנות פעילותו הציג טולקובסקי ציורים, פסלים, הדפסים ועבודות נייר רבות, אך ספרי האמן שיצר והאוספים שבנה נותרו תמיד בסטודיו והם מוצגים עתה לראשונה.
"אדם מוצא מזוודה עם כפתורים והיא מולידה בית" כתב פעם רן שחורי על עבודותיו של טולקובסקי, ובאמת, הציורים הפסלים, הקולאז'ים, ההדפסים והספרים שיוצר האמן נולדים תמיד מדימויים ומוטיבים השאובים מאוספים שנוצרו במשך עשרות שנים. המאגר מכיל בולים ודגמי מטוסים, גלויות וגזרי עיתונים, חפצים משומשים, ציורים ישנים, חוברות קומיקס, פרסומות שנתחבו לתיבת הדואר, חלקי גרוטאות, עבודות ישנות ועוד. מקורות אלו מלוקטים מן הרחוב ומן הסטודיו בזמן העבודה ומסודרים במחברים (קומפוזיציות) כאלו ואחרים, לא סדורים ולא צפויים. גם הטיפול שמקבלים הדימויים משתנה ממקרה למקרה. אחד מופיע בשלמותו, אחר גזור, מודבק או מאויר, חשוף או קבור תחת שכבת צבע, לבד או בקבוצה.
בסטודיו של טולקובסקי אין בדים לבנים. האמנות שלו מתחילה תמיד מהאמצע, ממשהו קיים – בד מלוכלך, דימוי גזור ומודבק או משטח עבודה מתוצרת עצמית. את נקודת המוצא קשה לאתר, ונקודת הסיום אינה נראית לעין. השינויים העוברים על היצירות אינם פוסקים או מופסקים, ולכן העבודה תמיד נמצאת בעבודה. כאלו הם גם ספרי האמן המוצגים בגלריה משרד בתל-אביב.
ספר אמן הוא תערוכה שהביקור בה נעשה בישיבה. תערוכה בה מותר לגעת במוצגים, משום שרק כך ניתן לחוש את איכויות הנייר המעובד בבית, את קרישת הצבע הדליל החושף-לא חושף דימויים קולאז'יים ואת השכבות המרכיבות את הספרים ונמסרות לצופה דרך האצבעות לא פחות מאשר דרך העיניים. את הספרים יוצר טולקובסקי במשך שנים. הם הולכים ומשתנים עם הזמן, מלווים את האמן ומתבגרים עימו תוך שהם עוברים תהליכי עיבוד ועיבוד חוזר.
תהליכי העיבוד החוזר מדגישים ומקצינים תופעה שמאפיינת את כלל עבודותיו של טולקובסקי, הגדושות בדימויים שהקשרים ביניהם אינם ברורים מאליהם ואינם מפוענחים גם לאחר התבוננות ממושכת. מי שנתקל בעבודות בעבר בוודאי מכיר את תחושת התסכול הכרוכה בניסיון לפרש את החידות והרמזים הרבים המופיעים בעבודות ומוליכים, בסופו של דבר, אל חידה חדשה. אולם התעקשות "לפצח" את הדימויים, משולה לניסיון להבין את מהותו של צומת סואן באמצעות שינון מספרי לוחיות הזיהוי של המכוניות העוברות בו. מאגר הדימויים ה"טולקובסקאי", כמו גם צורת הטיפול בו, מגוון ומבולגן מאד. הוא אינו מותיר לצופה קצה חוט הגיוני שיאפשר לו להתחקות אחר "סיפורם" של הדימויים והקשרים ביניהם. הקולאז' של טולקובסקי אינו מסוג הקולאז'ים המתאחדים ומתגבשים בסופו של דבר לכדי סיפור. הוא גם אינו קולאז' סוריאליסטי המבקש להצביע על פערים בין סימן ומשמעות, ייצוג ומציאות. בקולאז' של טולקובסקי החלקים נפגשים ובו בזמן נפרדים, סותרים ומשלימים זה את זה, פותחים דף חדש – בכל פעם מחדש.
"השיבוש, העילגות, ההפכפכות והקוטביות של הדברים, הם בעצם השפה שלך", אומר טולקובסקי בשיחה בסטודיו. דבריו מזכירים את רשמיו של בודלר, שתיאר את פריז כמקום בו "הבשמים, הצבעים והצלילים, עונים זה לזה". בדומה לבשמים, לצבעים ולצלילים, הסיפורים המופיעים בספרי האמן של צבי טולקובסקי "מסתפרים" ומספרים עצמם ללא הפסקה. זה הסיפור.

יונתן אמיר